תל פאחר: כשכל התוכניות השתבשו והרוח ניצחה
עמדתי בפתח הבונקר הצפוני של תל פאחר. הרוח של צפון הרמה נכנסת ישר בחריץ הירי הצר, ומלמטה כל עמק החולה נפרש כמו שמיכת טלאים ירוקה. שקט מוחלט. קשה לתפוס שבתחילת יוני 1967, המדרון התלול הזה בער מאש תופת של מקלעים, מרגמות וצעקות פקודה שנבלעו בעשן.
מי שלא מכיר את הסיפור עלול לחשוב שזה סתם עוד מצפה יפה בגולן עם תעלות בטון. תאמינו לי, זה ממש לא המצב. תל פאחר הוא סיפור על קרב שבו כמעט כל מה שיכול היה להשתבש אכן השתבש, ועל אנשים רגילים שמצאו את עצמם עושים דברים בלתי נתפסים.
המבצר הסורי שאיים על העמק
מתחשק לכם להתארח?
וילה פרטית 250 מ״ר בעין זיוון, נוף פנורמי לגולן. בדקו זמינות עכשיו.
במשך 19 שנה ישבו חיילים סורים במוצב הזה, בגובה שמעניק שליטה מוחלטת על אצבע הגליל. הקיבוצים למטה, כמו דן, דפנה ושאר ישוב, חטפו אש צלפים ופגזים כמעט בשגרה. הילדים בעמק גדלו במקלטים.
המוצב עצמו היה מפלצת מבוצרת. שתי כיפות, צפונית ודרומית, מחוברות בתעלות עמוקות, בונקרים מבטון מזוין, שלוש רצועות גידור ושדות מוקשים צפופים. תוכנית הקרב של חטיבת גולני במלחמת ששת הימים הייתה פשוטה יחסית: גדוד 12, בפיקוד משה (מוסא) קליין, היה אמור לעלות מציר הנפט ולתקוף את המוצב מאחור, מהכיוון שבו הביצורים היו חלשים יותר.
אבל בשטח, שום דבר לא עבד לפי הספר.
שלוש שעות וחצי בתוך האש
הטנקים והזחל"דים עלו על דרך ההטיה, נחשפו מוקדם מדי לאש סורית מכיוונים שונים, והציר המקורי נחסם. המג"ד מוסא קליין קיבל החלטה מהירה לשנות כיוון ולהסתער על התל חזיתית, מהמדרון התלול והחשוף ביותר.
האש שנפתחה עליהם הייתה רצחנית. זחל"דים נפגעו, קשרים נותקו, ומפקדים רבים נפלו כבר בדקות הראשונות, כולל המג"ד עצמו. הסיוע הארטילרי פסק, והכוחות התפצלו לקבוצות קטנות של לוחמים בודדים.
כאן קרה מה שמלמדים עד היום בקורסי פיקוד. בלי פקודות מסודרות ובלי תמונת מצב ברורה, מפקדי כיתות וחיילים פשוטים המשיכו להסתער קדימה. לוחמים נשכבו על גדרות התיל הדוקרניות כדי שחבריהם יוכלו לרוץ על גבם ולהיכנס לתעלות. הלחימה הפכה לקרב פנים אל פנים, תעלה אחרי תעלה, בונקר אחרי בונקר, עד שהמוצב הוכרע. 34 לוחמים נהרגו שם, ויותר מ-20 עיטורים וצל"שים חולקו בעקבות הקרב.
ללכת בתוך תעלות הקשר
היום האתר נקרא "מצפה גולני", והוא אחד המקומות המרתקים והנגישים לסיור היסטורי אמיתי. הוא לא עבר סטריליזציה מוגזמת. אתם הולכים בתוך אותן תעלות בזלת ובטון שבהן רצו הלוחמים.
כשנכנסים פנימה, כדאי לקחת רגע בכיפה הדרומית ואז לעבור לחלק הצפוני דרך המעברים החפורים. קירות הבטון המחוספסים, מדרגות הירי, ואפילו סימני הפגיעות עדיין שם. הילדים רצים בהתרגשות קדימה אל הבונקרים, אבל המבוגרים משתתקים מהר מאוד.
במרכז המוצב ניצבת אנדרטת הבטון הצנועה עם שמות הנופלים. המילים מקינת דוד חקוקות עליה: "מנשרים קלו מאריות גברו". לידה יש נקודות שמע קוליות שמסבירות את מהלכי הקרב בקולם של הלוחמים עצמם. שווה לעצור ולהקשיב.
הנוף שלא שוכחים
אם שמים לרגע את ההיסטוריה בצד, נקודת התצפית מתל פאחר היא מהיפות בצפון. רואים מכאן את כל עמק החולה, את רכס רמים שמעל קריית שמונה, ומצפון את המורדות הדרומיים של החרמון.
אחר הצהריים, כשהשמש מתחילה לרדת מערבה לכיוון הרי נפתלי, האור שוטף את כל העמק בזהב והאוויר מתקרר מיד. זה בדיוק הזמן לשבת על ספסלי הבטון, לשתות משהו חם מתרמוס ולנשום.
טיפים מעשיים למבקרים
- איך מגיעים וחניה: נוסעים על כביש 99 לכיוון מזרח, עוברים את שמורת הבניאס, ומעט אחרי העיקולים פונים ימינה לפי השילוט למצפה גולני (תל פאחר). הגישה סלולה ויש חניה מסודרת ללא תשלום.
- ציוד חובה: פנס (אפילו הפנס של הטלפון) אם אתם מתכוונים להיכנס לעומק הבונקרים והמעברים החשוכים, ונעליים סגורות כי רצפת התעלות מלאה באבנים ובזלת.
- מתי לבוא: שעות אחר הצהריים, שעה וחצי לפני השקיעה. בקיץ חם מאוד באמצע היום והבטון לוהט, ובחורף כדאי להביא מעיל טוב כי הרוח חשופה וחזקה.
- נגישות: האתר אינו מונגש לכיסאות גלגלים בתוך התעלות עצמן, אך אזור האנדרטה והחניה נגיש יחסית.
לחזור לשקט של עין זיוון
אני גר בעין זיוון, ובכל פעם שאני מגיע לתל פאחר, הנסיעה חזרה מחדדת אצלי את ההבדל בין הרעש של ההיסטוריה לשלווה של ההווה. התל נמצא כ-20 דקות נסיעה מאיתנו. אחרי סיור כל כך אינטנסיבי וטעון, לחזור למרחב הפרטי של Two Peaks Villa, לשבת במרפסת מול הרוח הצלולה של גובה אלף מטר, זה בדיוק האיזון שהנפש צריכה.
מי שרוצה להמשיך את היום יכול לקפוץ לבניאס הסמוך או לעלות לארוחה קלה במג'דל שמס, שנמצאת רבע שעה משם.
יצא לכם כבר ללכת בתעלות של תל פאחר, או שאתם מאלה שרק חולפים על פני השלט בדרך לעוד טבילה בנחלים?
